השתקפויות – מחשבות על תכנית הפסטיבל
לעתים כשאני מנגנת או שומעת מוסיקה או חושבת עליה נדמה לי שהמוסיקה היא מין כוח עצמאי, כמו נהר שזורם ומפלס לו אפיק, וכולנו – המאזינים, המלחינים, הנגנים – שוחים בזרם של הנהר הזה. אני מרגישה כך משום שכל כך הרבה יצירות שנכתבו בזמנים ובמקומות שונים לגמרי נדמות לי כאילו הן קשורות בקשרים חזקים זו עם זו ומשתקפות זו בזו. ההשתקפות הזו היא לפעמים במודע ולפעמים שלא במודע, לעתים בסגנון ובשפה המוסיקלית, ולעתים דווקא ברוח היצירה, באנרגיה שלה או בתדר הרגשי שהיא מעבירה.
מכיוון שהמחשבה הזו, על יצירות מתקופות וממקומות שונים המשתקפות זו בזו, העסיקה אותי הרבה, החלטתי לקרוא לפסטיבל הקיץ 'השתקפויות' ולקחת אותו כהזדמנות – לי, למוסיקאים שאתי, וכמובן לקהל – לחוות את המוסיקה וליהנות ממנה בדרך הזו.
בכל קונצרט בפסטיבל כללתי יצירות שחולקות רעיון, תחושה, סגנון או עולם רגשי. לפעמים היצירות נדמות, על פני השטח, כשונות מאוד (מה הקשר בין באך למרדכי סתר? בין היידן לפולנק? בין בטהובן לצ'רלס אייבס?). אך אם מסתכלים עליהן פנימה במין 'מבט רנטגן' רואים – או שומעים – שאף על פי שהן נבדלות זו מזו באסתטיקה המוסיקלית של התקופה שבה הולחנו, למעשה מובע בהן אותו הרעיון, או נשאלת בהן אותה השאלה, או שהן ניזונות מאותו סוג של חיות או של חופש. לכן בחרתי לכל אחד מקונצרטי ה'השתקפויות' שם – 'בהירות', 'התרגעות', 'התפרצות' ועוד ועוד – כאשר השם מייצג את אותה איכות רגשית שחשתי שאני פוגשת ביצירות השונות, זו שגורמת להן להשתקף זו בזו.

בחרתי לעסוק בשני סוגים של השתקפויות מוסיקליות: השתקפות של מוסיקה שאינה מערבית-קלאסית במוסיקה קלאסית, והשתקפות של יצירות מאת מלחינים שונים במוסיקה הקלאסית-המערבית אלו באלו.
ראשית, להשתקפויות ה'לא-קלאסיות' במוסיקה הקלאסית:
ב'השתקפות 1: התרגעות' (28.6, 16:00) נתוודע לאיכויות הרוגע והסבלנות במוסיקה, כפי שאלו מופיעות הן במוסיקה הודית קלאסית והן במוסיקה מערבית שהושפעה ממנה. השפה המוסיקלית של היצירות היא שונה, אך אותה רוח מדיטטיבית של הרהור והתבוננות נושבת גם מהראגות העתיקות וגם מהיצירות החדשות של שלסי, ג'ון קייג' ולו הריסון. בקונצרט הזה יצטרפו אלינו נגנית חליל הבנסורי עפרה אבני ונגן הטבלה עידו גפני.
ב'השתקפות 2 – קסם' (29.6, 11:30) נשמע מוסיקה ערבית שזורה במוסיקה מערבית ברסיטל של המלחין ונגן העוד הווירטואוז ויסאם ג'ובראן.
ב'השתקפות 3: בית' (29.6, 17:00) נשמע שירים ישראליים מוכרים ואהובים בעיבודים חדשים שייכתבו במיוחד עבור נגני הפסטיבל, כמו גם יצירות קלאסיות שרוח שירי הארץ נושבת מהם.
ב'השתקפות 9: ניגונים' (1.7, 16:00) נאזין לקטעי כליזמר מסורתיים בקלרנית ומיתרים (בעיבודיו של נגן הקלרנית הנפלא גלעד הראל ובביצועו), לצד יצירות מאת מלחינים שהכניסו את הרוח היהודית- כליזמרית אל תוך אולם הקונצרטים – למשל אנדרה היידו בקטע המרגש 'שלום עליכם מלאכי השרת'.
סוג שני של השתקפויות, לו יוקדשו כל הקונצרטים הגדולים בבית העם, הוא השתקפות של יצירות וסגנונות בתוך המוסיקה הקלאסית המערבית אלו באלו:
בקונצרט הפתיחה 'השתקפות 4: התחלה' (29.6, 20:00) נשמע מוסיקה של באך לצד יצירות מאת מלחינים שבאך היה נר לרגליהם. לשמחתי רון זרחי, מנצח מקהלת הגליל העליון, התגייס עם הניסיון והידע הרבים שלו, ונענה לבקשתי להרכיב איתי בחלק הראשון של התכנית הזו מין 'קנטטה רב סגנונית' – קטעים מקהלתיים של באך וביניהם יצירות ווקאליות וכליות של מנדלסון, מוצרט וקורטאג, ששואבים מהם בסגנונם ומשתקפים בהם בהלך הרוח שלהם. במחצית השנייה של הקונצרט נשמע את הקונצ'רטו האהוב והמוכר למקלדת ברה מינור וגם, זה לצד זה, שני 'ריצ'רקאים' (יצירות רב-קוליות שמקורן במאה השש-עשרה): האם יש קשר בין הריצ'רקאר מהמנחה המוסיקלית של באך לריצ'רקאר של מרדכי סתר, אף על פי שהולחנו במקומות ותנאים שונים כל כך, ובמרחק של מאתיים שנה זה מזה?
ב'השתקפות 5: מנגינת הלב' (30.6, 11:30) נשמע מוסיקה מאת מלחינים שהצליחו לבטא את רחשי ליבם דרך מנגינות החודרות ישר אל לב המאזין. חשבתי קודם כל על פרנץ שוברט, וכללתי בקונצרט גם מיניאטורות שלו – כמו ה'סרנדה' המפורסמת ו'גרטכן ליד הכישור' - וגם את חמישיית הענק 'דג השמך' (שבה נזכה לשמוע את נגינתה של הקונטרבסיסטית המקסימה אורית צלניקר). לצד שוברט בחרתי להשמיע בקונצרט הזה יצירות נוספות שיש בהן, לטעמי, אלמנט מלודי מאוד חזק – מהמנגינות הרומנטיות של אריך ולטר שטרנברג וסשה ארגוב ועד לאלו היותר אקזוטיות (לאוזננו) של המלחין היפני המופלא טורו טקמיצו. אני אסירת תודה לויולן הנפלא איתמר רינגל ששמח לבצע איתי את היצירה הלא פשוטה הזו.
ב'השתקפות 7: התפרצות' (30.6, 20:00) רציתי לתת במה למוסיקה שנדמה שהרגש החשוף בה מתפרץ ועולה על גדותיו. יש מוסיקה כזו בכל התקופות, אבל נראה שבשלהי המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים המוסיקה והעולם הגיעו לאיזו נקודת רתיחה שאפשרה להתפרצות הרגשית הזו מקום מיוחד. נשמע בקונצרט יצירות של מלחיני התקופה הזו – גוסטב מאהלר, אשתו אלמה מאהלר, ובני זמנו ריכרד שטראוס וארנולד שנברג. לצד אלו תבוצענה גם שלוש יצירות מאוחרות יותר שנושב מהן הלך רוח דומה – של המלחינים הישראליים יוסף טל וסטלה לרנר, ושל המלחין הארגנטינאי הגדול אסטור פיאצולה. אמנם השפה המוסיקלית היא שונה, אבל מבעד למעטה האסתטי-סגנוני של התקופה עולם הרגש של פיאצולה בטנגו ה'אבדון' שלו נדמה לי כקרוב מאוד לזה של יוסף טל בסונטה שלו לכינור ולפסנתר. בשתי היצירות אני שומעת הדים של אותו רגש חשוף שאני מזהה באדאג'יטו המפורסם מהסימפוניה החמישית של מאהלר ובשיר המהמם 'מחר' של ריכרד שטראוס (את שתי היצירות נשמע בקונצרט הזה בגרסה קאמרית כמובן). בקונצרט הזה נפגוש באופן סולני שני מבצעים נפלאים: הכנר נעמן סלוחין, שמוכר לקהל הפריסאי והאירופי כמוסיקאי מעולה וורסטילי אך טרם זכינו לשמוע אותו בארץ, וזמרת הסופרן עינת ארונשטיין, שהתפנתה מעיסוקיה בבית האופרה בגרמניה כדי לשיר אתנו מיצירות שוברט, מאהלר ושטראוס, וגם מבחר של שירים ישראליים.
הקונצרט 'השתקפות 8: בהירות' (1.7, 11:30) כולל כמה יצירות מוכרות ואהובות מהתקופה הקלאסית, משל מוצרט והיידן. לכל יצירה כזו הצמדתי יצירה 'ניאו קלאסית', מראשית המאה העשרים, החולקת עמה את אותם רעיונות אסתטיים של בהירות הרמונית, מבנים מוסיקליים ברורים, ומנגינות קצרות ומוגדרות. שלישיית כלי העץ של מוצרט תנוגן לצד זו של המלחין הצרפתי הניאו-קלאסי ג'אק איבר, הדיברטימנטו של היידן ינוגן בשלישיית כלי מתכת לצד הסונטה של פרנסיס פולנק לאותו ההרכב, והסונטה המפורסמת, הניאו-קלאסית, של פרוקפיייב לכינור ופסנתר, תנוגן לצד פרק מהסונטה לכינור ופסנתר של מוצרט. אני מודה לכנר הנהדר רועי שילוח שבחר את היצירות האלו לכינור ולפסנתר, ושמחה לנגן אותן ביחד איתו.
ב'השתקפות 10: ויכוחים' (1.7, 20:00) כללתי יצירות של שלושה מלחינים שחולקים, להרגשתי, את אותה רוח של חופש קיצוני ובלתי מתפשר: בטהובן, צ'רלס אייבס וגלינה אוסטוולסקאיה. כולנו מכירים את בטהובן כמלחין המרדן, נושא דגל המהפכה, ואכן בחרתי לקונצרט הזה שתי יצירות שלו שיש בהן רוח של חופש ושל שינוי: הסונטה הרביעית לצ'לו ושלישיית הפסנתר 'הרוחות'. אייבס ואוסטוולסקאיה אמנם פחות מוכרים לרובנו, אך דומים מאוד ברוחם לבטהובן. כפי שבטהובן שאב מרוח החרות של המהפכה הצרפתית, כך שאב אייבס, בראשית המאה העשרים, מרוח החופש האישי והאינדיבידואליזם של הפילוסופים הטרנסצנדנטליסטים בארה"ב. המוסיקה שלו משקפת את כל מה שהיה סביבו, ו'לא עושה חשבון' לאף אחד: שירים של מועדוני לילה מופיעים לצד המנוני כנסיה, הרמוניות חדשות המקדימות את זמנן לצד קטעים קלסיים שנשמעים כמעט כאילו נכתבו ב 1800. גם המוסיקה של גאלינה אוסטוולסקאיה, שחיה בברית המועצות באמצע המאה שעברה, לא דומה לשום מוסיקה אחרת ומעבירה תחושה קיצונית של חופש - חרות של מלחינה שסירבה להיכנע לתכתיבים האמנותיים של המשטר הסובייטי והלחינה מוסיקה אישית, מקורית, ונוקבת מאו
קונצרט הסיום 'השתקפות 11: מעמקים' מוקדש כמעט כולו לברהמס. היצירה המוכרת ביותר שתנוגן בו היא השלישייה לקלרנית, צ'לו ופסנתר, אחת מיצירות המופת הקאמריות שהלחין ברהמס לקראת סוף חייו. לצד השלישייה הזו ננגן יצירה לאותו ההרכב של מרדכי סתר. הרגשתי שיהיה נכון לנגן את היצירות האלו זו לצד זו משום ששתיהן מזמנות איזו חקירה של מעמקי הנפש דרך המוסיקה. אני שמחה מאוד לנגן את היצירות האלו עם שניים מהשותפים הקאמריים האהובים עלי ביותר – נגן הקלרנית איליה שוורץ, שזו לו הפעם הראשונה בפסטיבל, והצ'לן אמיר אלדן, שמנגינתו כבר זכינו ליהנות בפסטיבל הקודם. יצירה מאוחרת נוספת של ברהמס שתבוצע בקונצרט הזה היא 'שלושה כוראל פרלודים', שגם ממנה נושבת איזו רוחניות-דתיות עמוקה ונוגעת ללב.
חציו השני של הקונצרט יוקדש ליצירה מוקדמת של ברהמס שהיא כולה שמחה והתרוממות רוח – הסרנדה אופוס 11. היצירה הזו, שמנוגנת לרוב בתזמורת סימפונית, נכתבה במקור על ידי ברהמס לתשיעית נגנים, אך כתב היד שלה אבד. הגרסה שנשמע היא שחזור של התזמור המקורי לתשיעייה. את תשיעיית הנגנים תוביל הכנרת ניצן ברתנא, אחת הבולטות בדור הכנרים הישראליים הצעירים כיום. ניצן היא כנרת מובילה בתזמורת הסימפונית של באזל בשוויץ, ואני שמחה שהתפנתה מעיסוקיה באירופה כדי לבוא ולנגן אתנו בפסטיבל.

בנוסף לקונצרטים המרכזיים ולסדרת ה'השתקפויות' נמשיך בפסטיבל הזה בכמה מסורות חדשות-ישנות של פסטיבלי קול המוסיקה בגליל העליון:
יצירה בפוקוס – מפגשי שיחה שיתקיימו בכל יום, ובהם אספר על היצירות הפחות מוכרות שתנוגנה במהלך היום, בלוויית הדגמות
צלילים לעת לילה בפסטורל – מסורת שהתקיימה במשך שנים רבות בפסטיבל ותחזור אלינו השנה, מין אירועי 'אפטר-פארטי' אחרי קונצרטי הערב, שבהם ניתן ליהנות מיצירות קלילות ומוכרות באווירה בלתי רשמית. במסגרת זו נשמע למשל שלישיות מיתרים של שוברט ושל דוחנני בביצוע הכנרת ניצן ברתנא, הויולנית טלי קרביץ, והצ'לנית איריס יורטנר – שלוש מוסיקאיות קאמריות נפלאות, שזו להן הפעם הראשונה לנגן כשלישיה. בערב נוסף של 'צלילים לעת לילה' תופיע שלישיית מתכת מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית – החצוצרן יובל שפירא, הקרנן חגי שלום והטרומבוניסט טל בן רעי. לבקשת הקהל בפסטיבל הקודם, החלטתי להזמין הפעם לפסטיבל גם נגני כלי נשיפה ממתכת, ואני בטוחה שהצלילים המיוחדים שלהם ירעננו את הפסטיבל ויוסיפו לו זווית חדשה.
צלילי בוקר – קונצרטים קצרים ומוסברים בני חצי שעה, המציגים כמה מנגני הפסטיבל באופן אישי. בקונצרט ביום ו' בבוקר (1.7, 10:30) תנגן הנבלנית מרינה פרדין ממיטב היצירות לנבל. בקונצרט ביום ה' (30.6, 10:30) יופיעו החלילנית דפנה יצחקי, האבובן ניר גבריאלי והבסוניסטית גילי שרת - שלושה נשפנים שהופיעו על מיטב הבמות בארץ ובעולם, אך זוהי להם הפעם הראשונה בפסטיבל.
לבקשת הקהל, נמשיך בפסטיבל הזה גם במסורת בה התחלנו בפסטיבל הקודם – מפגש שיחה עם מלחין שבמסגרתו גם נבצע כמה מיצירותיו. הפעם יצטרף אלינו המלחין פרופ' ראובן סרוסי, שיאפשר לנו הצצה קצרה אל העולם העשיר והמרתק שמאחורי יצירותיו.
אירוע מיוחד בפסטיבל יוקדש מלחין יאניס קסנאקיס, אחד מעמודי התווך של המוסיקה במאה העשרים, שהשנה מלאו 100 להולדתו. האירוע יכלול שיחה על קסנאקיס וביצוע של כמה מיצירותיו, בין השאר יצירתו הקצבית והמלהיבה לכלי הקשה Rebonds . את היצירה יבצע נגן כלי ההקשה עודד גייצהאלס, שהיה עמנו גם בפסטיבל הקודם, וכתמיד נכון לכל אתגר וניסיון בקור רוח ובווירטואוזיות.
במסגרת הפסטיבל נזכה להתוודע – אולי לראשונה – למוסיקה של כמה מלחינות ישראליות מצוינות: אמה שיפרין, השוזרת ברביעיית המיתרים שלה 'גלות' מוטיבים מעולמה הרוחני-יהודי (השתקפויות 9 – ניגונים); רוגלית ישי – המוכרת לנו כפסנתרנית נהדרת מהפסטיבל הקודם, ותמשיך ותנגן גם בפסטיבל הזה – ביצירתה 'פנטסיה יהודית' ובקטעי כליזמר פרי עטה (כנ"ל); וסטלה לרנר, שמפרשת את שירי לאה גולדברג ברוח ה'ליד' הרומנטי (השתקפויות 7 – התפרצות).
שירים ישראליים יהיו שזורים לאורך הפסטיבל כולו, הן כחלק מהתכניות והן כהפתעות בכמה מהקונצרטים. בין השאר נזכה לשמוע כמה וכמה עיבודים של המלחין והמעבד המוכר משה זורמן, החוגג השנה את שנתו השבעים – עיבודים לריקודי הורה שונים, ל'ימים לבנים' של שלמה יידוב, ועוד. בנוסף, יגיע לפסטיבל מופע מיוחד הסובב כולו סביב תרבות ושירים ישראליים - 'קונצ'רטו לגשש ולתזמורת' של תזמורת המהפכה (28.6, 20:30).
כתמיד, יכלול הפסטיבל גם אירועים לילדים – המופע המוסיקלי 'תנינים על הראש' של תזמורת מארש דונדורמה, ושני קונצרטים ייחודיים, שנוצרו במיוחד לפסטיבל הזה ולילדי הגליל – 'צלילים נוצצים' של נגני כלי הנשיפה ממתכת מהתזמורת הפילהרמונית, ו'מסע הקסם אל המוסיקה ההודית של עפרה אבני, עידו גפני והרקדנית שירה וויטמן.
אני מאחלת לכולם ימים רגועים ומהנים, ימים של שלווה והתרוממות רוח. אני מקווה שכולנו נהנה מהיצירות שבקונצרטים ומההשתקפויות שלהן זו בזו, ולא פחות מכך - מההשתקפות של המוסיקה שאנו שומעים במוסיקה וגם בשקט שבתוכנו.
ד"ר עפרה יצחקי

ד"ר עפרה יצחקי, מנהלת פסטיבל קול המוסיקה
  • מועצה אזורית הגליל העליון
  • משרד התרבות והספורט
  • המשרד לפיתוח נגב גליל
  • מפעל הפיס