דבר המנהלת האמנותית

חובבות וחובבי מוזיקה יקרים,
"אמנות היא הצורה הגבוהה ביותר של התקווה", כתב הצייר גרהרד ריכטר. וככל שחולפות השנים, אני מוצאת את עצמי מסכימה אתו יותר ויותר. שכן האמנות בכלל, והמוזיקה בפרט, אינן רק מקור ליופי ולנחמה בעתות משבר; הן עדות חיה לחוזקה של רוח האדם, לסירוב לשקוע בשגרת היום-יום ובתלאותיו, ולאמונה עמוקה בעתיד ובהמשכיות.
כאמנית, אני מרגישה שהמוזיקה מאפשרת לי לתקשר עם העולם בשפה של נועם ושל יופי, להקשיב באמת, ולהתבונן באהבה על העבר ואל העתיד. דרכה אני יכולה לקשור בין החדש לישן, בין הגשמי לרוחני, ובין האישי לקהילתי. כל אלה הם מעיינות של תקווה עבורי, ואני מקווה לחלוק משהו מהם עמכם, קהילת הפסטיבל היקרה לי מאוד, דרך התכנית שבניתי בעבורכם.
עם כניסתו של פסטיבל "קול המוזיקה בגליל העליון" לשנתו ה-41 אני מלאת הערכה למועצה אזורית הגליל העליון ולמחלקת התרבות שלה, הפועלות ללא לאות כבר למעלה מארבעה עשורים כדי להבטיח את קיומו של המפעל הזה. תודתי נתונה למשרד התרבות והספורט, למפעל הפיס ולמכון למוזיקה ישראלית על תמיכתם. וכתמיד, אני שולחת תודה עמוקה לעדית צבי, מייסדת הפסטיבל, על הנכס התרבותי שהעניקה לרבים כל כך ביוזמתה, באמונתה ובחכמתה.
תודה מקרב לב לחבריי וחברותיי המוזיקאים והמוזיקאיות בתחום המוזיקה הקלאסית בישראל, הממשיכים גם בימים מורכבים ליצור ולנגן במקצועיות יוצאת דופן, בהשראה, בצניעות ומתוך אהבה טהורה לדבר. תודה על האחווה, על האמון, ועל רגעים מופלאים של נגינה משותפת.
ואחרונים חביבים – תודה לכן ולכם, הקהל שלנו. הקהל הוותיק שצועד איתנו בנאמנות כבר ארבעה עשורים, והקהל החדש שמצטרף ומעשיר את שורותינו בכל שנה. המעורבות, הסקרנות והאהבה שלכם הן הדלק שנותן לנו את הכוח להמשיך וליצור.
אני מלאת הוקרה על האמון שניתן בי להוביל פעם נוספת את מפעל התרבות מרומם הנפש הזה, ומאחלת לכולנו ימים של שלווה, הקשבה עמוקה, תרבות ותקווה.
בידידות,
עפרה יצחקי